22.7.2014

ילד שלי,
שוב בוקר ואני תוהה איך להעביר את השעות עד לחזרתך לשלום.כל כך רוצה ליפייף לך את החדר כמו שרצית אבל פוחדת ממנחוס.לא נוגעת בכלום.
השיחה איתך אתמול בבוקר הפיחה בי חיים. מודה שרק לשעה קלה כי הבנתי שאתה חוזר פנימה..והנה כבר עוד ידיעה על 2 מטובי בנינו שנפלו בערב ואני ישר עושה חשבון אם כבר נכנסת או לא וכמה השמחה על השיחה איתך מוקדמת..                                                 כל כך מוקדמת כי אתה עוד לא כאן.ורק כשתגיע השמחה תהיה אמיתית וארוכה יותר.
עילי שלי, אם היית יודע כמה אנשים מתפללים בשבילך..כמה חושבים עליך.כל המדינה מתגייסת למשלוחים לכל החיילים וזה מחמם את הלב.אתמול בערב עזרתי קצת באריזות עם אלונה שהתגייסה במלוא המרץ.מוגלי קטנה.                                                                    רק חיפשה שנטיל עליה משימות והתלבשה על ארגז והחליטה ששם יהיו כל השימורים..על כל ארגז חתמתי " באהבה מקרית קריניצי" וביקשתי שיגיעו גם אליך..
טוליק, הימים ארוכים מאוד ואני מרגישה איך אני מאבדת כוחות, מאבדת סבלנות, קצרת רוח כלפי כל מה שזז.ביטלתי פגישות.הכל נראה לי שולי. מרגישה שזה ממש לא הוגן לצד השני לקבל רק חלק ממני.פוחדת להיות עוינת כי קשה לי לקבל כיום דינמיקה של שיגרה אצל אחרים. מקנאה באלה שמצליחים להרים את עצמם מכל הקושי ולהמשיך..מבינה את הצורך אבל לא מצליחה להיות חלק מזה.
אהוב שלי, נשמעת לחוץ קצת אתמול..רק באוגוסט שעבר עוד טרפת את החיים במחנה קיץ בצופים, ובנסיעת טרום צבא עם עירד.המציאות ביגרה אותך תוך שבוע ואני בכלל רוצה שתשאר ילד.שלא תחווה מוות של חברים או מלחמת השרדות.אתה בגילך בכלל צריך להיות עטוף באהבה ובשמחות קטנות ולא ברסיסי אבק וריחות של בשר חרוך.
מבטיחה לך שכשתחזור אעשה הכל כדי להשכיח את המראות והכאב. אחבק ואלטף אותך כל כך הרבה עד שאצליח להחליק את כל השריטות בנפשך הפצועה.
אוהבת אותך ילד מוצלח כל כך שלי.
רק תחזור אלינו.
אמא

לקריאת המכתב הבא

הצטרפו לרשימת התפוצה:

תגובות פייסבוק

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *