עילי, ילד אהוב שלי,
כבר קיווינו שזה עומד להגמר.שהפסקת האש הזו תמשך ואתה תהיה מוגן ובטוח.הרשינו לעצמינו קצת לשמוח, אפילו לחייך..אבל השיברון למשמע המשך האזעקות גמר אותנו.כל הסיפור הזה גדול עלינו ילד, בחיי.לא יודעת איך מצליחים לקום בבוקר כשכל מה שבא לנו זה לכסות את הראש בשמיכה עד שיגמר.
אתמול ב 23:00 התקשר מישהו שהביא לכם ציוד.אמר שנתת לו את הטלפון שלנו וביקשת למסור שאתה בסדר גמור.
אהוב שלנו, גם ברגעים של לחימה ופחד אתה חושב איך להרגיע אותנו , ולנו כאן אין כל יכולת להעביר לך מסרים של אהבה ועידוד והחוסר אונים הזה מתסכל..כל כך מתסכל.
אני מנסה לראות קדימה.חושבת איך אני רצה לקראתך ומנשקת בלי סוף את הפנים הכל כך יפות שלך ומרטיבה אותן בדמעות שנשמרות אצלי בסכר אינסופי. בטוחה שתצחק עלי כי זה יהיה משהו בסגנון של סרט ערבי אבל לא איכפת לי.רק שתחזור
הבוקר נכנעתי והלכתי לקנות לי רסקיו..אמרו לי שזה עובד.נו, שוין, בספק אבל אנסה. על הדרך קניתי המון נייר למדפסת.הולכת להדפיס לך את כל המכתבים והתגובות החמות והמרגשות שקיבלתי.שתראה כמה אנשים שלא מכירים אותך התפללו למענך ושמרו עליך מרחוק.אם רק היו מכירים אותך היו ישר נופלים שדודים לרגליך.נשמה טובה שלי.מכינה לך יומן מלחמה כי אתה גיבור ואני ואבא עם כל המועקה והפחד כל כך גאים בך.
אנשים שכותבים לי אומרים לי שאני גיבורה.הם לא מבינים כמה שאני לא…כמה שאני ממוטטת, חסרת חיוניות ואנרגיה, כמה הפחד מנהל אותי בעשרת הימים האחרונים. אתה כאן הגיבור.אני רק אמא כמו כל אחת שהבן שלה בפנים. כל כך חרדה לך שזה משתק. איך זה הגיוני שאני בעורף ואתה בחזית? זה צריך להיות הפוך.זה מטורף ברמות. יש לך עוד כל כך הרבה לחוות, לטעום, לאהוב, לראות, לשמוח..
כולי תקווה כי יעשה משהו בהקדם שם למעלה כדי שכל זה יגמר הכי מהר שאפשר
שמור על עצמך ילד אהוב ומוצלח כל כך שלנו.
אוהבים אותך ומחכים לך בכיליון עיניים.
ממו שלך
