ככה אני

איך כבר 50?

זאת אני .

כאן אני עוד  ילדה עם קוקיות וגומות חן בת 6 לערך

וכאן-תמונה ממש מלפני שבוע..

אז מה חדש?

עוד שבוע זה קורה.

אני מחליפה קידומת והופכת רישמית לבת 50

מכאן

לא פשוט לי..מודה.משהו במספר הזה לא מתחבר לי איתי.אני מרגישה ילדה.שטותניקית .

רוצה הכל כאן ועכשיו.לטרוף הכל.

קרוב ל- 40 שנה הלכתי במסלול הבטוח.תיכון, צבא, קורס קצינות, תואר באוניברסיטה,

חתונה , 4 ילדים, כלב, שכירה במשרה מלאה.

פחדתי לזוז ימינה ושמאלה.פחדתי לחלום,  והאמת? לא היו לי חלומות גדולים.

הייתי מבועתת ממחשבה על עצמאות, יזמות, יצירתיות, שינוי.

אפילו ממחשבה על להיות עם עצמי לבד בחדר.

לפני כ-14 שנה, ממש ללא תיכנון מוקדם, יצאתי לדרך עצמאית. הייתי מגומגמת, לא מדויקת לעצמי, מלאת חרדות ומועקות כמו גם ביטחון שלא אצליח לעוף,

רציתי להביא את עצמי לעולם,

The Real Me.

לאורך השנים קיבלתי מבן הזוג שלי מזה 28 שנים תמיכה מטורפת ואמונה (שלו) שאני בדרך הנכונה. גם לקוחות מרוצים רבים אכן חיזקו את התחושה שאכן כך

ועדיין..היה שם איזה חוסר שקט משווע שדרש את מקומו וביקש לפרוץ.

עד השנה האחרונה עוד פחדתי להסתכל לפחד בלבן של העיניים.לא לקחתי על עצמי “סיכונים” מיותרים ודחיתי דברים שרציתי לעשות מחשש שלא אצליח..שאכשל.

ולא הייתי מוכנה להכשל.נקודה.

בשנה האחרונה ככה, לאט לאט, משהו התרצה והשתחרר.כאילו הגעתי לישורת האחרונה והבנתי שזה הזמן לזרום, לתת לחיים לזמן לי דברים ולהסתכל לפחד בלבן של העין.

ואכן, השנה האחרונה הייתה מטורפת עבורי.סוג של ריצת מרתון אל עבר מטרות שלא הגדרתי מראש .הן פשוט עמדו על סף הדלת וביקשו-קחי אותי.ואני לקחתי.

התחלתי לכתוב סיפורים קצרים שפשוט ישבו שם בראש זמן רב.פתאום לא היה איכפת לי מה יגידו על זה.תמיד יגידו.

שיחררתי לאויר העולם בלוג שאני מחוברת אליו בכל נימי נפשי

נסעתי להודו, ששנים לא קסמה לי כלל בגלל שאמרו לי שמסריח, עלוב, קשה.החלטתי לבחון דרך העיניים שלי ונישביתי בקיסמה לחלוטין

ובהודו-ירדתי מגבהים מטורפים באומגה , כשאני תלויה בין שמיים וארץ.עד היום אני לא מאמינה שעשיתי את זה!

עליתי על אחת מרכבות ההרים המפחידות שיש- ושרדתי (Never Again)

הפסקתי להשתעבד לצביעת השיער והחלטתי לקבל באהבה את מה שיש,טיבעית.

ולראשונה לקחתי על עצמי פרויקטים עיצוביים אתגריים במיוחד עבורי- עיצוב דירה לדוגמא, עיצוב לובי, עיצוב משרדים (בקרוב-תמונות בבלוג).

שיחררתי.זרמתי וקצת לא נעים להודות בריש גלי אבל אני די מבסוטית מעצמי וזה נעים.ממש.

הגיל הזה מביא איתו תובנות, סוג של התפכחות

הנה כמה שקראתי לאחרונה  כאן וכאן  .מצאתי את עצמי מהנהנת בהסכמה ומאמצת חלק מהן בשמחה גדולה

• תמיד סמכו על תחושת הבטן.

• אנשים יהיו רעים. אל תתנו לזה לעצור אתכם.

• קדימה. תמיד משכו קדימה.

• בקשו את עצתם של מומחים אבל דעו גם לסמוך על המומחיות שלכם.

• לעולם אל תפחדו ליצור יש מאין.

• צחקו הרבה. כמה שיותר.

• ככל שתקדימו להפסיק לנסות להיות מושלמים או למצוא שלמות, כך תהיו שלמים יותר.

• לכל אחד ואחת יש מה ללמד אותנו ולחלוק איתנו. היו קשובים.

• אתם חייב לתת לאחרים לעשות את הבחירות שלהם. אתם לא יכולים לבחור בשבילם (כאמא לבן דתי זה לא היה לי פשוט)

• אושר אינו מתרחש מעצמו. הוא בחירה.

• לעולם אל תזלזלו בכוחה של מילה טובה.

• אל תפחדו משינויים.

• אתה לא מוכרח לנצח בכל ויכוח. הסכם לא להסכים.

• זה בסדר להניח לילדיך לראותך בוכה.

• סלק כל דבר שאין בו תועלת, יופי או שמחה

• כשמדובר בעשיית מה שאתה אוהב בחיים, אל תקבל לעולם “לא” כתשובה.

• תהיה מוזר היום. אל תחכה לגיל מבוגר כדי להתחיל ללבוש חליפות סגולות.

• זה לא עניינך מה האחרים חושבים עליך.

• עד כמה שמצב טוב או גרוע, הוא ישתנה.

• אל תיקח את עצמך כל כך ברצינות. גם האחרים לא עושים זאת.

• כשאתם בספק, פשוט עשו את הצעד הקטן הבא.

• הטוב ביותר עוד לפנינו.

• זה בסדר גמור לומר ‘לא’ לבקשות שגוזלות מאיתנו זמן או שמנוגדות לערכים שלנו.

• תשתמש בנרות היפים, בסדינים היפים, לבש את הבגדים התחתונים היפים. אל תשמור על שום דבר להזדמנות מיוחדת. היום הוא יום מיוחד.

והעיקר????

החיים לא נגמרים בגיל 50. הם רק מתחילים אחרת

 (בדר”כ עם קצת יותר כאבי גב וטריגליצרידים גבוהים:)

והשיר הנפלא הזה מלווה אותי כבר כמה שנים וכל כך מתאים לי עכשיו ובכלל

תקשיבו למילים.הנאה צרופה

ועכשיו- יותר נכון עוד שבוע- אני לגמרי מוכנה להסתער על  העשור החדש!!

נשתמע בעשור הבא 🙂