ז'נבה על הקו

07:03 . השעון המעורר נותן אותותיו אבל אני כבר מזמן ערה. גופי לאה, כבד, מתקשה לקום אל בוקר חדש של התארגנות.. שוב צריכה לנער את שתי הפרזיטיות הקטנות מהמיטה, לטגן חביתות, להכין כריכים לארוחת העשר, לתת את כדור הריטלין, לזרז..לזרז..לזרז והכל בחיוך מעושה שמסתיר את החרא שאני מרגישה עמוק בפנים. ככה זה בכל פעם שהוא

עוד >>

שניים קדימה

שניים קדימה שניים קדימה. תמיד. תמיד שני צעדים קדימה.כאילו מבלי משים.הוא לא יתן לה להשיג אותו. תמיד ניסתה להגביר את הקצב וליישר קו ממש כמו ילדה קטנה ההולכת לצד מבוגר.צעד אחד שלו-שלושה שלה. היא מתנשפת.שומעת את הלמות הלב מתדפק על עור התוף.היא מגבירה קצב אבל זה רק מגביר את הבחילה. למרות שעברו עליה כבר אי

עוד >>

שוב חוזר הניגון

שוב חוזר הניגון ואני חשבתי שהפעם זה יהיה שונה לגמרי, ככה היא אומרת לי ובעיניים הכחולות כחולות שלה משתקפים בעירבוביה העלבון ,ההחמצה, הכאב וים של דמעות המאיים להטביע גם אותי במערבולת הרגשות הזו. איך זה קורה לי עוד הפעם.איך? היא מטיחה בי כאילו לי הפתרונים. הפנים שלה רטובות לגמרי ולמרות שאני מושיטה לי מארז טישו

עוד >>

קטנתי

קטנתי שוב אזעקה.לעזאזל, שוב לא הצלחתי לסיים את החלום. דווקא הפעם היה לי חלום סבבה. אופטימי שכזה ואני כל כך הייתי סקרנית לדעת מה יקרה בסופו והאזעקה הזו קטעה לי הכל. איזה בעסה.שוב לקפוץ ולרוץ מהר..רגע, אני מנסה לקלוט איפה אני ומה השעה עכשיו ומי בבית.נזכרת שביקשתי מהקטנה שלי שעה כדי לנוח ולסדר את הראש

עוד >>

מגדלור

מגדלור היא נשענה על שפת הכיור העמוס מכלים מערב הסושי שארגנו לילדים, ובעיניים עצומות לרווחה ניסתה להסדיר את הנשימה בנשימות עמוקות כמו שראתה פעם באיזה די.וי.די "גררררר..זה לא באמת קורה לנו" שמעה את הקולות במעמקי ראשה והציצה בחשאי לעבר פינת האוכל לראות אם עוד מישהו שומע את הקולות האלה שבראשה. היא לא הייתה מסוגלת להגדיר

עוד >>