ערב מדליקים נר ראשון של חנוכה.
חנוכה.חג של שמן.הרבה שמן, אבל בעיקר חג של אור .
מעולם לא “עפתי” על החג הזה.תמיד הרגשתי מחויבת להדליק נרות, לארח כמעט על בסיס יומי,
לטגן לביבות לפחות פעם אחת ולעמוד בתור לסופגניה נחשקת (זה עוד החלק המתוק יותר בסיפור)
שלא לדבר על החופשה מבתי הספר שהצריכה אירגון פעילויות משפחתיות..
בואו נאמר שיש חגים שיותר משמחים אותי (יום כיפור למשל…)
עוד >>
שישי השחור בלאק פרידיי יחגג בכל העולם בסופ”ש הקרוב, מה שמביא אותי להציע לכם נגיעות שחורות בעיצוב החלל שלכם חייבת להודות שמבחינתי יש בו משהו בשחור שחור הזה שמשדרג כל חלל. ואגב, זה לא חייב להיות ריהוט כולל, רק נגיעה.. ככה בקטנה.. אריחי הסאבווי הניצחיים מודגשים באמצעות רובה בהירה ככה.בלי גירויים סביבתיים. אולי מבטיח שינה
גשם.בוא כבר.
ככה אני. אוהבת חורף
סגריריות
שכבות
התכרבלות על הספה לאור נרות
תנור בוער
(או מזגן מייבש רחמנא ליצלן)
ריח אדמה רטובה
דפיקות הגשם בחלון
גוף חם בתוך מצעים קפואים
עוד >>
ליאונרד כהן הפרטי שלי
הגבר בחו”ל והשינה שלי, איך לומר, אינה כתמול שלשום..סוג של דריכות מטושטשת
ב- 04:38 הכלבה שלי נובחת בטירוף. אני מחכה שהיא תרגע אבל נדמה כי אין מצב שזה יקרה עד שהיא תראה אותי.
אני צועקת לה מלמעלה שתסתום. זה לא עוזר. תוהה אם זה “מסתנן” או ששוב מציקה לה השלפוחית הרגיזה שלה.
תוך סינון “כוסאמק” אני יורדת מהמיטה וחושבת לעצמי שאם המסתנן לכאורה רק יראה אותי ככה,
בשיער סתור וגופיה ללא תומך נופלים, הוא כבר יברח. אני לא באמת דואגת.
הכלבה שלי שועטת לעברי ובעיניה תחינה כי אפתח כבר את הדלת לחצר..
אני פותחת והיא נעלמת לה בחשיכה.
בינתיים אני יורדת על שלוש כפיות גדושות נוטלה בשביל להעביר את הבעסה.
כשהיא נכנסת חזרה אני כבר לא מסוגלת לחזור לישון.יותר מדי אינסולין בגוף.
אני עוברת עוד שלב בקנדי קראש, כותבת פוסט ואז נתקלת בעידכון כי ליאונרד כהן נפטר.
עוד >>