סופ”שיק #15

כישרון לצייר, להצחיק, לצלם יש לכם? עוד סוף שבוע בפתח אז בלי יותר מדי דיבורים אבל עם ים כישרון כנסו להתפעם 🙂 כל החיים התקנאתי בשני כישרונות שאין לי כישרון לשיר וכישרון לצייר הציור הזה הוא פרי יצירתו של Dušan Krtolica ילד סרבי בן 15(!!!! ) שמצייר בעיפרון ובעט שחור בלבד כבר מגיל שנתיים ומזיכרון בלבד.

עוד >>

סופ”שיק #12

טבע ואשליה חמישי בערב בשעה 19:00 נופל לי העיפרון מהיד ואני נכנסת למוד אחר מוד של סופ”ש מוזמנים להצטרף🙂 לב שעשוי כולו מעץ אמיתי.מסטרפיס.. למה? ככה 🙂 פריחת הדובדבן ביפן מושכת אליה מיליוני תיירים בשנה כמו דבורים אל הצוף. חייבת לציין שאחרי שראיתי את התופעה במו עיניי זו אכן חוויה שמעוררת את כל החושים. אבל

עוד >>

סופ”שיק #4

עוד שבוע ליל הסדר

ואני מרגישה כמו בסוף חודש תשיעי

מקננת.מפנה.מנקה.שותלת.מאבקת.מכבסת.תולה.קונה.

מזיזה.שוטפת.ממרקת.מחדשת.מתחדשת.מלבלבת

עוד שבוע ליל הסדר

עוד >>

ריצת מרתון בשתיים

דנה .דנה גליקמן.או בשמה בסלולארי שלי “דנה דלתות”
זוכרת את הפעם הראשונה שנתקלתי בה.היא הגיעה לאירוע נשי מצומצם ב”קרינה”. מטופחת, חיוך מבוייש, צנוע, אוחזת בידה עוגה שווה שרקחה במו ידיה.
זוכרת את העיניים הטובות שלה שהילכו עליי קסמים.זוכרת שהיה לי ברור מהדקה הראשונה שהיא מותק אמיתית.

המפגש הזה הגיע אחרי שכבר עקבתי לא מעט אחרי הבלוג שלה ורציתי להכיר ממנה עוד.תאמינו או לא-התביישתי לדבר.

בינתיים עבר זמן ואני יישמתי בדף העיסקי שלי רעיון שעלה לי בראש באחד מהלילות הלבנים שלי.

מרתון של תמונות השראה. תמונה בכל שעה עגולה. עשרים וארבע שעות רצוף.
התגובות היו נלהבות. גם אלה של דנה.. וזו הייתה הזדמנות פנטסטית לחשוב על חבירה משותפת למרתון שכזה אחת לחודש,
בכל פעם נושא אחר- חצי מרתון מזוית הראייה שלה וחצי מרתון מזוית הראייה שלי.

עוד >>

הודו לשם כי טוב

הבטן התהפכה לי..לא זוכרת את עצמי נרגשת כל כך מנסיעה לניכר.

כל דקה בדרך אל הלא נודע עברה כמו נצח .

הכנתי את עצמי לרגע הירידה מהמטוס..לגל הריח “האחר” הזה .בהמלצת חברות התארגנתי מראש על בנדנה מבושמת שאקשור על הפנים למקרה ולא אעמוד בריח  ו..כלום! שאפתי אוויר מלוא ריאותיי ו-נאדה כך שעד לרגעים אלה נשבעת לכם שלא ברור לי על מה כולם מדברים.

זה היה רגע מכונן מבחינתי.רגע שבו הבנתי שהודו לנצח תתפס אחרת בעיני כל מבקר ואני חייבת לקבל כל מה שיבוא באהבה ובהתכווננות גדולה.

יצאנו מהשדה היישר אל המכונית שחיכתה לנו..היכרנו את המדריך. התרווחנו, ענדנו את שרשרות הפרחים שקיבלנו כסיפתח ואני ?

התרגשתי כמו יולדת ברגע שמניחים בזרועותיה תינוק טרי..מ א ו ה ב ת!!

מוצפת במראות, מנסה לבלוע כל צליל, צבע ,מבטים, דמויות, תרבות.מקנאה בפשטות, בהשלמה,באושר הטהור על עצם החיים.

הודו הילכה עליי פלאים, קיבלה אותי בחיבוק גדול ואחרי 5 ימים כאן בארץ הקודש אני עדיין מתקשה לעשות לי סדר בראש ולמצוא את המילים המדויקות שיתארו את התחושות.

עד שתמצאנה המילים אני מעדיפה לעשות ויפאסנה  ולתת לכמה תמונות (מתוך 2200) לדבר בשמי 🙂

עוד >>