חודשים שלא כתבתי כאן. נמנעתי. הרגשתי שמשהו בתוכי כבה ואין בי את היכולת האלמנטרית לנסח משפט אחד שיגיד משהו. כל כך הרבה קרה מסביב בחודשים האחרונים, שהדחף הראשוני שלי היה פשוט להשתבלל ולקום חזרה כשהעולם יחזור לעצמו נדמה שהקורונה עשתה בי קצת שמות. בדקה את גבולות יכולת ההכלה שלי, את הסבלנות שלי, את מפלס העצב
עיצוב הסוכה לא ממש ברור איך הזמן מתנהל.. רק סיימנו את החופש הגדול וכבר אנחנו אחרי יום כיפור, החג האהוב עליי בשנה..שקט מבורך. אלא שרגע אחרי שתם הצום שמנו פעמינו אל חמותי שתחיה . כבכל שנה מילאנו את כרסינו בשאריות גפילטע פיש ומרק עוף עם נודלך. עייפים ומלאים חזרנו הבייתה היישר אל תקיעת היתד הראשונה של