זה שעולה או זה שיורד? חלק א

אחרי חמישה ימים של נסיעה לאורך החוף של אמלפי הגעתי למסקנה

שאני ממוגנטת לחלוטין למדרגות החוץ המקומיות.

יש משהו בראשוניות שלהן, בפרימיטיביות, באורך, ברוחב ,בגובה שעשה לי את זה ביג טיים.

עוד >>

ריצת מרתון בשתיים

דנה .דנה גליקמן.או בשמה בסלולארי שלי “דנה דלתות”
זוכרת את הפעם הראשונה שנתקלתי בה.היא הגיעה לאירוע נשי מצומצם ב”קרינה”. מטופחת, חיוך מבוייש, צנוע, אוחזת בידה עוגה שווה שרקחה במו ידיה.
זוכרת את העיניים הטובות שלה שהילכו עליי קסמים.זוכרת שהיה לי ברור מהדקה הראשונה שהיא מותק אמיתית.

המפגש הזה הגיע אחרי שכבר עקבתי לא מעט אחרי הבלוג שלה ורציתי להכיר ממנה עוד.תאמינו או לא-התביישתי לדבר.

בינתיים עבר זמן ואני יישמתי בדף העיסקי שלי רעיון שעלה לי בראש באחד מהלילות הלבנים שלי.

מרתון של תמונות השראה. תמונה בכל שעה עגולה. עשרים וארבע שעות רצוף.
התגובות היו נלהבות. גם אלה של דנה.. וזו הייתה הזדמנות פנטסטית לחשוב על חבירה משותפת למרתון שכזה אחת לחודש,
בכל פעם נושא אחר- חצי מרתון מזוית הראייה שלה וחצי מרתון מזוית הראייה שלי.

עוד >>

למה ניו יורק? מכל הסיבות הנכונות

ניו יורק מי היה מאמין שבפעם הראשונה שאנחת במנהטן אחלה תוך שעות (פיזית ממש) מחוסר היכולת לעכל, להכיל,לפלס את דרכי בין עשרות אנשים. הכל בגדול ,לרוחב ולגובה. ריחות, טעמים, שמיים,צבע, חנויות ואנשים לא האמנתי שאחזור. אבל חזרתי.משהו אמר לי שאני חייבת לתת לזה עוד הזדמנות. אז נתתי. ונכבשתי. כמו נערה מאוהבת אני חוזרת שוב ושוב.פעם

עוד >>

לונדון? לגמרי חיכתה לי!

ככה אני. ספונטנית. אימפולסיבית
רוצה כאן ועכשיו. וכן, מודה, לא פשוט להמצא בסביבה כשאני ממש ,אבל ממש, רוצה משהו שנראה, רק לכאורה,לא זמין או אפשרי.
אז מאיפה להתחיל? ביום ראשון האחרון של נובמבר נתקלתי בפייסבוק בתמונה שפירסמה קולגה שנפשה בלונדון .בירור זריז העלה שהעיר כבר בעיצומן של ההכנות לכריסטמס .ירידים, שווקים, חגיגה אחת גדולה.
כחובבת שווקים מושבעת היה לי ברור שאני חייבת להגיע לחגיגה .חודשי עבודה אינטנסיביים ומכירה בייתית מתישה באותו סופ”ש היו רק התירוץ. לשמע המילה “שווקים”  נאטם בן הזוג שלי. הוא כבר מכיר את המבט הזה בעיניים כשאני נדלקת על משהו (ענק, יקר, שלא ניתן לארוז במזוודה) והוא מסרב להיות שותף. לא רוצה להיות חלק מההחלטה אם לקנות את הגדול או הקטן, את הוורוד או הצהוב ובכלל השאלה “איך זה?” מטריפה עליו את דעתו.
“עיזבי אותי באמ’שלך” ,הוא סינן לעברי , “קחי חברה.”..
אז לקחתי

עוד >>