חודשים שלא כתבתי כאן. נמנעתי. הרגשתי שמשהו בתוכי כבה ואין בי את היכולת האלמנטרית לנסח משפט אחד שיגיד משהו. כל כך הרבה קרה מסביב בחודשים האחרונים, שהדחף הראשוני שלי היה פשוט להשתבלל ולקום חזרה כשהעולם יחזור לעצמו נדמה שהקורונה עשתה בי קצת שמות. בדקה את גבולות יכולת ההכלה שלי, את הסבלנות שלי, את מפלס העצב
סורה חושך מפני האור
לצאת מחושך לאור
ערב מדליקים נר ראשון של חנוכה.
חנוכה.חג של שמן.הרבה שמן, אבל בעיקר חג של אור .
מעולם לא “עפתי” על החג הזה.תמיד הרגשתי מחויבת להדליק נרות, לארח כמעט על בסיס יומי,
לטגן לביבות לפחות פעם אחת ולעמוד בתור לסופגניה נחשקת (זה עוד החלק המתוק יותר בסיפור)
שלא לדבר על החופשה מבתי הספר שהצריכה אירגון פעילויות משפחתיות..
בואו נאמר שיש חגים שיותר משמחים אותי (יום כיפור למשל…)
עוד >>