ספסל מנוצל

כשאני רואה ספסל מדליק אני ממש לא חושבת עליו כמקום ישיבה אלא כעל מקום נוסף להניח עליו עוד כמה מהשטיקלך שלי..סוג של מדף משודרג,

כזה עם אופי ואמירה

ככל שהספסל יהיה יותר חלוד, מקולף וישן ככה אהיה מאושרת יותר..

והנה גיליתם עוד אחת מתוך השריטות (החלודות והמקולפות) שלי

מעלה כאן ספסלים מטריפים  שמקווה כי תאהבו

ואם יש לכם ספסל משלכם שעושה לכם את זה אשמח שתצלמו ותשלחו..

עוד >>

בקצה הרגליים ובסוף המיטה

הדרך הקלה ביותר לברוח היא להיכנס מתחת לפוך להעביר עוד כמה שעות בשינה או נים לא נים שכזה. לנסות להיזכר בריח שלהם. בקול שלהם. בחיבוק.

בינתיים מתרפקת על ה- teenager  הגברי שבסביבה שמפחד להדוף אותי ממנו…גם הוא מתגעגע.

מפה לשם, חשבתי לעצמי איך מתוך הרצון הזה לברוח לחלל אחר בו הזמן טס אני יכולה לצאת עם משהו טוב (שזה כבר שינוי מבחינתי)

אז יכולה לומר ששהייה מרובה יחסית בחדר השינה העלתה בי את הרצון לשתף אתכם באלמנט שאני מאוד אוהבת בחדר השינה.

אני מדברת על אותו ספסל , הדום, תיבה, מסגרת, שיכולים להיות בקצה המיטה ולשמש כמקום להניח ספרים/כיסוי מיטה או להיות שם רק

מעצם היותם יפים ככה כשלעצמם.

יודעים על מה אני מדברת?

הנה קצת השראה

עוד >>

מי אני מה אני

שלום,אני ליאת ואני כבר בת 49 וקצת
כן, אני כבר בגיל שבו אני מדברת לעצמי
לפעמים בתוך הראש.לפעמים אפילו בקול רם. משתדלת לעשות את זה כשאף אחד לא בבית
אולי ככה הייתי צריכה לפתוח את הבלוג שלי.
להציג את עצמי. את מי שאתם חושבים שאתם מכירים..את מי שאני חושבת שאני.
מאז שאני בפייסבוק אנשים מרגישים שהם ממש, אבל ממש, מכירים אותי. לרוב לטובה.
לפעמים זורקים לי הערות זדוניות שאני תוהה מה לי ולהם ולמה הם חושבים עליי דברים כאלה.
פעם, לא מזמן , הייתי נעלבת נורא.
מודה ,שמאז שאני בת 46 וקצת (למה דווקא בגיל הזה אין לי מושג) פחות חשוב לי מה חושבים עליי. אני מרגישה בטוחה במקום שלי עם עצמי לפחות.
פחות שיפוטית וביקורתית (בכל זאת מזל בתולה לנצח), יותר משחררת וזורמת עם מה שיש.
עדיין כואבת בתחומים שבהם יודעת שלא אצליח להשיג את מה שאני רוצה, כי לא הכל תלוי בי.
תחושת החמצה שהולכת איתי יום יום שעה שעה.
אז החלטתי להעלות כאן  כמה דברים שאולי תרצו לגלות עליי.
לא מעניין אתכם? עיברו הלאה. כבר לא נעלבת 🙂

עוד >>

אזהרת צונאמי אננס

טרנד האיילים שעדיין מופיע פה ושם התמוסס ושינה צורה לפלמינגו ועכשיו נראה כי הגיע תור האננס.

אני מתה על אננס אבל חייבת להודות שממש מעדיפה אותו חתוך בצלחת או מפוזר על פיצה, אבל

כדקורציה? ממממ…לא.

הפוסט הזה רובו ככולו תמונות וקישורים לאתר לרכישה כך שאם חשקה נפשכם בטרנד אקזוטי

נקודתי בבית- תוכלו להשיגו בלחיצת כפתור .

עוד >>

19.07.2014 המכתב הראשון

טוליק שלי, ילד יפה שלי. אני יושבת כאן וכותבת לך כי לא מוצאת כל דרך אחרת להגיע אליך בימים אלה. כמה שאני דואגת לך ,יפה שלי. רוצה רק לשמוע את הקול שלך. בפעם האחרונה שדיברנו, ביום חמישי בבוקר, הרחבת כמה שיותר את השיחה. היית במצב רוח מרומם ורצית לדעת מה שלום אלונה ,הכפרה שלך, אם

עוד >>