שניים קדימה שניים קדימה. תמיד. תמיד שני צעדים קדימה.כאילו מבלי משים.הוא לא יתן לה להשיג אותו. תמיד ניסתה להגביר את הקצב וליישר קו ממש כמו ילדה קטנה ההולכת לצד מבוגר.צעד אחד שלו-שלושה שלה. היא מתנשפת.שומעת את הלמות הלב מתדפק על עור התוף.היא מגבירה קצב אבל זה רק מגביר את הבחילה. למרות שעברו עליה כבר אי
שוב חוזר הניגון
שוב חוזר הניגון ואני חשבתי שהפעם זה יהיה שונה לגמרי, ככה היא אומרת לי ובעיניים הכחולות כחולות שלה משתקפים בעירבוביה העלבון ,ההחמצה, הכאב וים של דמעות המאיים להטביע גם אותי במערבולת הרגשות הזו. איך זה קורה לי עוד הפעם.איך? היא מטיחה בי כאילו לי הפתרונים. הפנים שלה רטובות לגמרי ולמרות שאני מושיטה לי מארז טישו
קטנתי
מגדלור
מגדלור היא נשענה על שפת הכיור העמוס מכלים מערב הסושי שארגנו לילדים, ובעיניים עצומות לרווחה ניסתה להסדיר את הנשימה בנשימות עמוקות כמו שראתה פעם באיזה די.וי.די “גררררר..זה לא באמת קורה לנו” שמעה את הקולות במעמקי ראשה והציצה בחשאי לעבר פינת האוכל לראות אם עוד מישהו שומע את הקולות האלה שבראשה. היא לא הייתה מסוגלת להגדיר