ככה אני

מאחרת

זה לא קורה לי.היא ממלמלת לעצמה..בבקשה לא היום, בבקשה ..09:21. ..היא כבר באיחור ומנסה לחשוב על הניסוח הנכון להסברים. נדמה לה שכרגע כל העולם נגדה.והפקק הזה עכשיו..האם זה סימן לסגת? שונאת שונאת שונאת לאחר.זה אף פעם לא קורה לה.נהפוכו.היא מאותן אלה שמקדימות .תמיד.ואז מוצאת את עצמה יושבת ברכב ומנסה לעבור עוד שלב בקנדי קראש.
הבוקר התחיל לה קצת בבלבלה מטורפת..זה בעצם לא היה ממש בוקר אלא המשכו של לילה לבן שבו המחשבות התרוצצו לה בראש ברעש גדול.מה פלא שעכשיו היא במין פיזור נפש שכזה ..כל הזמן מחפשת.. אחר מברשת האיפור לטשטש את עקבות הגיל והחצ’קון המניאק שצמח לו בלילה על המצח ,אחר הנייד, התיק, פנקס הרשימות הקבוע והמפתחות לרכב.אוף..למה דווקא היום…היא לא מצליחה לנשום עמוק ולהסדיר את הנשימה.
אולי זו ההתרגשות.ההתרגשות של לראות אותו אחרי 18 שנה של תהיות וחיפושים..אחרי חודש של מבטים וחיוכים חטופים במסדרונות התיכון הם הפכו לזוג הכי מבטיח של השכבה.כולם ראו והרגישו את הכוח שלהם ביחד.היום היא יודעת לומר שזו הייתה אהבה ראשונה מטורפת , דרוכה, כזו המערבלת את הקרביים ומתופפת על מיתרי הלב, מחדדת ומרטיטה כאחד את כל החושים .קצת יותר משלוש שנים של טירוף,של בכי, צחוק וגעגוע גם כשביחד, של להחזיק ידיים, של לרקום חלומות על בית והזדקנות משותפת על הנדנדה בגינה.הם שרדו את הפירוד של תקופת הצבא אבל אחר כך הוא נסע לטיול ההוא ששינה את הכל .הוא הבטיח שיכתוב לה,שיחזור אליה אחרי חצי שנה.ביקש שתחכה. והיא ספרה את הימים.סימנה איקסים על כל יום שעבר בלוח הגיר שקנתה במיוחד אבל החודשים עברו, חצי שנה..המכתבים הלכו והצטמצמו ואיתם ההכרה שהוא לא חוזר בקרוב, שתקופת חיים נגמרה.שמה שהיה לא יהיה יותר.היא מתה מבפנים משיברון לב .כמה שניסתה, לא מצאה את נפשה.היא ידעה שהיא צריכה לנוע קדימה ולשקם את עצמה אבל משהו בה גווע ושותק .אחרי שנה וחצי שלא מצאה את עצמה שמעה שחזר.ושוב דפיקות הלב ושוב התקווה.היא חיפשה אותו בעיניה בכל יציאה מהבית,עברה בבתי הקפה בהם נהגו לשבת יחד, הקלידה את שמו בגוגל ובפייסבוק אבל לא היה זכר לעקבותיו.
שנים אחר כך כשהיא כבר נשואה ונושאת את פרי בטנה השלישי, תשמע עליו כבדרך אגב בשיחת חולין עם חברה משותפת מהתיכון. הוא התחתן ממש לאחרונה.שמר בחרדת קודש על רווקותו עד שנמצאה האחת שלו.היא הרגישה את הצביטה עמוק בלב.הוא תמיד אמר לה שהיא האחת…והיא כל כך רצתה להיות האחת הזו שלו.אבל עכשיו היא אשת איש ומשפחה והאהבה ההיא נראית כמו זיכרון ישן של ימים אחרים.
15 שנה אחרי יום הפרידה הארור ההוא היא מקבלת ממנו מסר בצ’אט של הפייסבוק.הוא התאלמן.אישתו נהרגה בתאונת הדרכים המפורסמת ההיא של פגע וברח והשאירה אותו עם ילד.הוא רוצה לראות אותה.היא עומדת להתעלף ..נדמה כאילו הזמן עצר מלכת והם נפרדו אך לפני שעה קלה.היא שומעת את הלמות הלב כל כך חזק באזניים שהיא לא יכולה לחשוב בהגיון.היא רוצה.רוצה.רוצה..שוב לחזור ולטמון את ראשה בצוארו, להריח שוב את ריח גופו המשכר, לגעת בו ממש כמו אז.לרגע אחד הכל מתבהר והיא מוכנה לוותר על הכל, הכלללל ובלבד להרגיש אהובה, חבוקה ועטופה כמו אז..לפני 15 שנה..כשהרגישה שזה כל כך אמיתי ,שזה אפשרי, שיחד ינצחו את העולם.
ועכשיו הפקק הזה שלא מתקדם לשום מקום .היא מאחרת..