מי אני מה אני

מי אני

שלום,אני ליאת ואני כבר בת 49 וקצת

כן, אני כבר בגיל שבו אני מדברת לעצמי

לפעמים בתוך הראש.לפעמים אפילו בקול רם. משתדלת לעשות את זה כשאף אחד לא בבית

אולי ככה הייתי צריכה לפתוח את הבלוג שלי.

להציג את עצמי. את מי שאתם חושבים שאתם מכירים..את מי שאני חושבת שאני.

מאז שאני בפייסבוק אנשים מרגישים שהם ממש, אבל ממש, מכירים אותי. לרוב לטובה.

לפעמים זורקים לי הערות זדוניות שאני תוהה מה לי ולהם ולמה הם חושבים עליי דברים כאלה.

פעם, לא מזמן , הייתי נעלבת נורא.

מודה ,שמאז שאני בת 46 וקצת (למה דווקא בגיל הזה אין לי מושג) פחות חשוב לי מה חושבים עליי. אני מרגישה בטוחה במקום שלי עם עצמי לפחות.

פחות שיפוטית וביקורתית (בכל זאת מזל בתולה לנצח), יותר משחררת וזורמת עם מה שיש.

עדיין כואבת בתחומים שבהם יודעת שלא אצליח להשיג את מה שאני רוצה, כי לא הכל תלוי בי.

תחושת החמצה שהולכת איתי יום יום שעה שעה.

אז החלטתי להעלות כאן  כמה דברים שאולי תרצו לגלות עליי.

לא מעניין אתכם? עיברו הלאה. כבר לא נעלבת 🙂

.

מי אני

.

עבודה יומיומית עם עצמי

אני מנסה  להיות אדם טוב יותר. יש תחומים שזה עובד לי טוב יותר .יש תחומים שאני עדיין רחוקה ממה שהייתי רוצה להיות.

אני עדיין לא עושה מספיק למען המשפחה הפרטית שבניתי לי, עדיין לא מבשלת אוכל בייתי כפי שקיוויתי שאעשה כשאגדל, לא נותנת מספיק זמן איכות אחד על אחד..

החיים בורחים לי מבעד לאצבעות. דוהרים קדימה. סדר העדיפויות שלי קצת משובש, אבל אני מודעת לזה ומנסה להשתפר

תדמית

אני עדיין לא מרגישה בנוח כשחושבים שאני קלפטע. אני חושבת שאני הרבה דברים מלבד זה.

התרגלתי גם שחושבים שאני סנובית. סדנה  קצרה העוסקת בשפת הגוף הבהירה לי שנקודת המוצא שלי (ידיים משולבות על החזה כמו רפול) משדרת ריחוק..התנשאות..נו, סנובית

שנים הייתי חסרת ביטחון שהסתתרה מאחורי התדמית הזו אבל מי “שהעז” להתקרב קצת יותר גילה שאני ביישנית לא קטנה. רחוקה מלהיות סנובית.

מדברת עם כולם בגובה העיניים ונהנית מהמפגש עם כל אדם באשר הוא.

פעם לא הייתה לי התעוזה לפתוח בשיחה עם מישהו שלא מכירה בכלל. איש מהרחוב/ קולגה/סלב

כיום-אני פתוחה מתמיד. אני אוהבת אנשים ושמחה עם כל הכרות חדשה של עולם שלם של פנטזיות,  מחשבות, מעשים

מרגישה שכל חברות חדשה מפרה אותי ועושה לי טוב.

שינויים

אוי, כמה שאני אוהבת שינויים.

לגלות מקומות חדשים

תרבויות אחרות , אנשים ונופים מיוחדים

לפתוח לעצמי עוד חלון הזדמנויות ללמוד, לגלות על עצמי

אוהבת לשנות את פני החלל שאני נמצאת בו, לתת לו חיים חדשים , מרעננים, עניין

והכי הכי אוהבת שיכולה ליישם את זה בעבודה שלי. בכל פעם החלל והדמויות משתנים. חיבור מיוחד נוצר. הרפתקה. ניצוץ

חלומות

וואוו..אין לי גבולות..

רוצה לפתוח מקום משלי , רק שלי שיהיה בו כל מה שאני אוהבת

רוצה לשמור את הגוזלים שלי קרוב אליי פיזית ונפשית

רוצה כבר נכדים..אין תחליף לריח של תינוק וזה ממש חסר לי

לראות, לעשות, לגעת באנשים (רוחנית חברים, תרגעו)

להתפתח אישית בכל תחום שיעניין אותי למרות הפרעות הקשב שמנסות להסיט אותי מהדרך

ובעיקר- להמשיך לחלום..

לחלום

 

יהיה לי ממש נחמד אם תמצאו לנכון להגיב, להאיר או לשתף

המשך שבוע טוב טוב טוב,

ליאת

111

לשמיעת השיר מוזמנים ללחוץ על התמונה

 

 

 

 

 

 

 

הצטרפו לרשימת התפוצה:

תגובות פייסבוק

תגובות

17 מחשבות על “מי אני מה אני

  1. ליאת כתבת מקסים וכל כך אמיתי ופשוט.
    בהחלט יש גיל שבו יש איזה מעגל שהושלם ומרגישים מחוברים לאמת הפנימית שמאפשרת השלמה עם מה שיש ובטחון במי שאנחנו.
    מאחלת לך שתגשימי את החלומות שלך ושתמיד תמשיכי לחלום

  2. מקסים. הזדהתי עם הרבה דברים שכתבת פה.פתחתי בלוג לפני כמה שנים בדיוק מהסיבות שרשמת פה. גם אני סוד כמוס להרבה אנשים. ועד הבלוג אנשים לא ידעו שיש מעבר למה שהם מכירים. זה פתח לי אפשרות שתמיד חלמתי עליה… שיכירו את האיכויות שבי לעומק. שיראו מעבר לביישנות. אגב. שילוב ידיים שמשדר סנוביות???? סיפור חיי. חטפתי הלם בפעם הראשונה שאמרו לי שחשבו שאני סנובית. אני????
    רק טיפ קטן שעזר לי בעניין לתת לכולם יותר במשפחה הפרטית. זמן אחד על אחד- מראש ביום של גוגל. מאוד עוזר. ואוכל?? אוכל זה הכי עיצוב. קטן עליך… יעל

  3. ליאת אף פעם לא כתבתי תגובה , הזדהתי אתך בכמה עניינים: את מזל בתולה כמוני, ביקורתית כמו שהייתי עד שלמדתי את כוחה של הביקורת כשלי לא היה מושג על עצמתה , וחווה אלברשטיין
    מאז זרמו הרבה מים בנהר (אני בת 57) אני סבתא ל3 ונהנית מכל רגע בין היתר אני שטוטניקית. יהיה לך מקום משלך כי את חולמת ,את מעניינת ,קוראת אותך בשקיקה , אני נוהגת לדבר עם אנשים שאני לא מכירה וזה כיף גדול. תנסי!

  4. נשמע שאת בסדר גמור… גם לי קראו שנים רבות “קשוחה” לפעמים גםהיום, גם אצלי זה נבע מחוסר ביטחון וביישנות. איזה כיף שאת כותבת ומשתפת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *