ככה אני

חשופה

והנה אני כאן.חשופה  בפניכם.

חמש שנים שאני כותבת בפייסבוק

כמעט שנתיים שכותבת כאן בבלוגלנד

מעל 36 פוסטים, עשרות תמונות, סיפורים קצרים,פרויקטים

ונדמה שכבר הכל סופר, תועד וידוע כי אני נולדתי מחדש יחד עם הדף העיסקי שלי

הפכתי לספר פתוח שכל עמודיו חשופים וגלויים לכל.הנה אני.מוזמנים להכיר

ובכל זאת ..נדמה שתופתעו לגלות עליי חמישה דברים נוספים שטרם ידעתם..

ולמה רק חמישה? כי באמת שלא עליתי על יותר 🙂

שנתחיל?

: : :

1.יש לי תואר ראשון

כן.יש לי תואר. BA. לא,הוא לא בעיצוב פנים.יש לי תואר בבלשנות אנגלית!!

השפה שאני הכי אוהבת בעולם. יותר מעיברית.

אחותי הבכורה והיחידה ,המודל שלי, התחילה עם זה הרבה לפניי.

אולי זו הסיבה ואולי זו סתם יד המקרה.

שלוש שנות הלימוד לתואר באוניברסיטה העיברית היו היחידות בחיי בהן דיברתי,

חשבתי וחלמתי באנגלית 24/7.

ועדיין , קרוב ל-30 שנה אחרי..אני עדיין מאוהבת בשפה,דואגת ללמוד בכל יום

מונח או מילה חדשה דרך  מורפיקס

לראות תוכניות מבלי לקרוא את הכתוביות , לקרוא ספרים, והכי הכי אוהבת לראות

סרטים בהצגה יומית בניו יורק.

זו אני בטקס חלוקת התעודות, שנת 1990. אח, הנעורים…

: : :

2.צוקרברג הוציא אותי מהארון

לא תאמינו, אבל שנים שהייתי שתקנית.נחבאת אל הכלים.

מגיל 10 גדלתי כמעט לבד כילדת מפתח והתרגלתי לשקט.דיברתי עם עצמי בראש

אבל לא ממש ידעתי איך מתקשרים.

כל התרחשות חברתית רבת משתתפים צימררה, הרתיעה ושיתקה אותי.הרגשתי שאין לי כל מלל שיתרום לאינטראקציה.

זה לקח לי שנים להשתחרר מהתחושה הקשה הזו ותודות לצוקי יקירי גיליתי את עצמי מחדש.

פתאום קיבלתי סוג של הכרה (גם אם וירטואלית) שיש לי מה “לומר”. שיש לי איזשהוא ערך.

אירגנתי מפגשי פייסבוק אצלי בסלון ותירגלתי פעם אחר פעם דיאלוגים ושיחות רבות משתתפים.

ככל שנחשפתי יותר, ככה הקול שלי נשמע יותר

והיום? אללה יוסטור..הפכתי לדברנית.איבדתי את הברקסים. ח פ ר נ י ת

אבל עובדת על מינונים

דיבורים דיבורים דיבורים

: : :

3.ילדות

סיפורים משפחתיים העלו שהייתי  מופרעת למדיי בשנותיי הראשונות.

אז, לא ידעו לקרוא לזה בשם. פשוט נשכו שפתיים,קיללו מתחת לשפם וחיכו שזה יעבור.

לפי מקורות יודעי דבר הייתי דוהרת בסלון ,נכנסת דרך הוילון החרדלי היישר לתוך ויטרינת הזכוכית שהפרידה בינו לבין המרפסת, עוצרת לרגע לגרד את הראש, וממשיכה לדהור קדימה.

ולא רק זה. הייתי מפרקת סידרתית.לוקחת רדיו או שעון..בודקת ..צועקת :”אבא תראה” ועוד לפני שהספיק לצרוח “לא” החפץ היה מנופץ על רצפת הטרצו.

אז היום יש לזה שם, וכן, אני עדיין ממהרת ודוהרת ועדיין אוהבת להציץ לקרביים של מכשירים מקולקלים , לפרק ולתקן (לפעמים זה גם מצליח לי.נשבעת)

וכן, זה עובר בגנים..תשאלו את הקטנה שלי

בתמונות אני נראית ילדה טובה ירושלים..

: : :

4.ריקודי בטן

אני, ליאת וינינגר-ניר-בלזר, בת ליהודית ויצחק, יוצאי רומניה, מודה ומתוודה שאוהבת סרטים בערבית בכלל וריקודי בטן בפרט

כל יום שישי בשעה 17:30 הייתי מתיישבת מול הערוץ הראשון ומתמכרת לסיפורי האהבה הערביים שתובלו בריקודי בטן מקוריים.המוסיקה, התנועה, הבגדים ריתקו אותי למסך.

בבית שלי התלוצצו תמידית שבטח הוחלפתי בלידתי.הייתי היחידה שהתחברה למוסיקה השונה וה”צורמת” הזו.

חופשה ראשונה בתורכיה זימנה לי מופע חי של רקדניות בטן והדרך משם ללימוד הריקוד ורכישת כמה סטים תואמים הייתה קצרצרה.

רקדתי במסגרת חוג שבועי עד סוף החודש התשיעי של ההריון השני..אח”כ כבר פרשתי. נשארתי עם בטן אבל בלי ריקוד

מודה שיש לי כמה דיסקים משובחים ושעד היום קצב הדרבוקות מהמסיבה אצל השכנים גורם לי לנענע קלות 🙂

חשופה, כבר אמרתי?

אין מצב שאעלה תמונה שלי, נראה לכם? אבל אני כבר מענטזת כאן..בעדינות, שלא יתפס לי הגב.

בכל זאת- אני כבר בעשור השישי לחיי 🙂

: : :

5.שינוייים

אני אוהבת שינויים.שינויים בחלל, שינויים במיקום.להזיז,להוריד, להעלות, לתלות,לגרות את המוח, ליצור יש מאין במעטפת השכיחה הזו שסביבי.

כל שבוע משהו כאן הופך את עורו, תמונות מתחלפות,

מיקומים של ריהוט משתנים, צבעי קירות מתחלפים

מתנסה בטעמים חדשים, חוויות חדשות, מעיזה יותר מפעם

ומחליפה נעליים..המון המון נעליים

 

ואני ממש מאמינה שזה נותן לי טעם לחיים. זה משאיר אותי עירנית ושפויה (חלקית)

 

יצאתי מחויכת. מקווה שגם אתם.

תגובות, תהיות, מחשבות, הצעות, שיתופים כאן למטה ישמחו אותי מאוד.

 זה הדלק שלי להמשיך הלאה, לנוע, לחיות את החיים

שלכם,

ליאת