DNA עיצובי-יש דבר כזה?

בתאריך 25 באפריל נחגג מידי שנה יום ה-DNA הבין-לאומי.
ולמה זה? מסתבר שבתאריך זה ארעו שני מאורעות ראויים לציון בחקר ה-DNA:
פרסום המאמר של ווטסון וקריק על פענוח מבנה ה-DNA, וההכרזה על סיום פרוייקט גנום האדם.

נחמד שחוגגים אירוע שכזה ובכלל, זה ישר זרק אותי להודעה שקיבלתי ממש לא מזמן בפרטי מאחת המעצבות החביבות עליי בקהילת המעצבים והאדריכלים.

בחיי שהתרגשתי. לא רק מעצם העובדה שקולגה מפרגנת לי בכזו חמימות אלא מעצם ההבנה שוואלה, אחרי שנים רבות כל כך בתחום (20 !!!), מסתבר שיש לי כבר סוג של אמירה שמזוהה בחוץ, טביעת אצבע שהיא רק שלי .

זה לא ממש מובן מאליו ואולי דווקא כן?

למרות שאני מעצבת לקהלים שונים כל כך אני מצליחה להביא את ה“אני” היחודי שלי לתוך החלל ה“אחר” שאינו בהכרח מזוהה איתי . כמעט מבלי משים נרקם לו חלל לא מוכר שאני עצמי משתלבת בו בנגיעות עיצוביות מלאות שיק ואהבה רבה לעיצוב ככלל ולבעלי הבית בפרט.

יותר ויותר אני מגלה שאין לי סגנון שמוגדר ככפרי/מודרני/נורדי/בוהמיאני או אחר. יש לי סגנון אקלקטי משלי שהוא גם וגם. אני מודעת לעובדה שלא כולם מתחברים לטביעת האצבע שלי ולמדתי עם השנים שזה הרבה יותר מבסדר.

מספיק לי שאני מחוברת ונאמנה בכל נימי נפשי לעשייה שלי ולאמת העיצובית שלי ואותם לקוחות ששוכרים את שירותיי יודעים שאני מעצבת להם באותה תשוקה כאילו זה היה עבורי.

ככל שחשבתי על זה יותר ככה גיליתי שיש חללים שמספיק מבט אחד או שניים כדי שאזהה מי המעצב שעומד מאחוריהם.

אני מבקשת לפרגן בפוסט הזה לשלושה מעצבים שאני אוהבת במיוחד ולו רק בגלל ה- DNA הכל כך יחודי ומשובח שלהם, כזה שתמיד עושה לי עור ברווז ושמח בלב.

O O O O O

אם אתם בקיאים קצת במה שקורה בעולם העיצוב אני מניחה שלא פיספסתם את המעצב גילי אונגר

גילי הוא מעצב שמצליח, בכל פעם מחדש, להפיל לי את הלסת בשילובים המרהיבים שהוא עושה אם בחומר ואם בצבע.

כל פרויקט שלו הוא חגיגה לעיניים ועושר בלתי נדלה של פריטים שהייתי מתה לספח לדירה הפרטית שלי

שורו.הביטו. וראו.