רוחות מלחמה ככה אני. פוחדת מהלא נודע. גיבורה גדולה על אחרים אבל דאגנית נורא כשמדובר בגוזלים הפרטיים שלי. אולי זו רק אני..אבל מזה כמה ימים שאני מרגישה ברוחות מלחמה באוויר. מאז ששלחנו את סמיר קונטאר לעולם הבא בחלקים הלב שלי קיבל סחרחורת..ניסיון העבר מוכיח כי תגובה מהצד השני היא עניין של שעות ומי יודע לאן זה
אחת שהסתובבה קצת פה ושם ברחבי הגלובוס אני יכולה להעיד שמבחינתי זו ה- חנות בהא הידיעה ובגדול.
עיזבו את זה שכל הפריטים (טוב, נו, רובם) המיועדים למכירה הם שוס אחד גדול.
אבל העיצוב…העיצוב…הדרך שבה הם מעצבים את חלונות הראווה ואת פנים החנות.
הכל על טהרת השימוש החוזר במוצרים. תאווה לעיניים.
נייר ממוחזר, בלונים מעוצבים, מנג’טים, צלחות חד פעמיות, דלעות, ספרים- הכל קביל והכל הופך למשהו קוסמי,
ענק שמשאיר אותי לא פעם עם לסת שמוטה ומחשבות מעמיקות בנוסח: “איך , לעזאזל, הם עשו את זה”??
הנסיעה האחרונה ללונדון העמידה אותי בפנים עובדה קיימת. זהב וכסף הם הם הצהוב החדש.
ואני, שלא הייתי מחובבות הז’אנר ׁ(למרות שורשיי הרומניים) , מצאתי את עצמי מתמסרת קלות, מתלהבת בקול רם (!!) וגם קצת נאנחת..כי אני כבר לא ממש בגיל הנכון להתפרע עם הצבע הזה ככה בגדול.
זהב וכסף הציצו אליי מכל חלון. בגדים, נעליים, סרטי קישוט, מסגרות ומראות..הרבה מראות. אני לא חושבת שזה קשור בהכרח לכריסטמס החגיגי שאו טו טו מגיע (וקצת חבל שלא לאיזורינו ולו רק בגלל הטררם)
אבל מה שכן- זה הפך את השיטוט ברחובות ואת האווירה הכללית לחגיגיים ומנצנצים הרבה יותר.
מבט קצר בתמונות שצילמתי כבר בניו יורק באוגוסט האחרון העלה שהטרנד התחיל ללבלב כבר אז, אם כי בקטנה,באופן כמעט ולא מורגש
והפעם, ממש מבלי משים, הצטברו לי במצלמה תמונות בניחוח חו”לי שעושות בלינגבלינג בעיניים..אז הצטיידו במשקפי שמש למניעת סינוור והתמכרו 🙂
נ.ב. ממליצה להצטייד בפריט אחד מנצנץ לבית ככה בשביל להשאר בעיניינים.
עוד >>
עץ האשוח הוא אחד מסימני החג הבולטים. מנהג הצבתו של העץ מקורו במנהג הפגאני של הצבת עץ המסמל את החיים בשיאו של החורף. המנהג אומץ ע”י הנצרות כסמל לנצחיותו של ישו ע”י הצבת עץ ירוק עד בחג המסמל את היוולדו .
כל החנויות ללא יוצא מן הכלל נערכות מראש ומצוידות במגוון מטורף של דקורציות לקישוט העץ. החל ממבחר גדול של נורות לד בצבעים שונים, כדורי “בדולח”. מלאכים, איילים, לבבות וטקסטים כמו LOVE, HOME, דמויות מוזהבות ומה לא.
אני נטרפת מהשפע והצבעוניות שמזמן לי כל מקום אבל לא מסתכלת על העץ כ”עץ” אלא כמקור השראה לעיצוב שונה, כהזדמנות לחשיבה מחוץ לקופסה ככלל.
אני מצרפת כאן מספר תמונות להמחיש למה אני מתכוונת
הרשת,אגב, מלאה בימים אלה בהצעת חלופות זולות יותר לעץ האשוח האמיתי, שבעיני עולות בעושרן ויופיין עשרות מונים על המקור. כל חומר קביל.מחוט ועד מערוך וזה היופי שבדבר, וכמו שאמר בזמנו אלדד זיו, איש תקשורת רב תחומי, אמן ומוזיקאי :
“באומנות כמו באומנות-אין דבר כזה שאין דבר כזה”
עוד >>
ככה אני. ספונטנית. אימפולסיבית
רוצה כאן ועכשיו. וכן, מודה, לא פשוט להמצא בסביבה כשאני ממש ,אבל ממש, רוצה משהו שנראה, רק לכאורה,לא זמין או אפשרי.
אז מאיפה להתחיל? ביום ראשון האחרון של נובמבר נתקלתי בפייסבוק בתמונה שפירסמה קולגה שנפשה בלונדון .בירור זריז העלה שהעיר כבר בעיצומן של ההכנות לכריסטמס .ירידים, שווקים, חגיגה אחת גדולה.
כחובבת שווקים מושבעת היה לי ברור שאני חייבת להגיע לחגיגה .חודשי עבודה אינטנסיביים ומכירה בייתית מתישה באותו סופ”ש היו רק התירוץ. לשמע המילה “שווקים” נאטם בן הזוג שלי. הוא כבר מכיר את המבט הזה בעיניים כשאני נדלקת על משהו (ענק, יקר, שלא ניתן לארוז במזוודה) והוא מסרב להיות שותף. לא רוצה להיות חלק מההחלטה אם לקנות את הגדול או הקטן, את הוורוד או הצהוב ובכלל השאלה “איך זה?” מטריפה עליו את דעתו.
“עיזבי אותי באמ’שלך” ,הוא סינן לעברי , “קחי חברה.”..
אז לקחתי