נדמה שעברו חיים שלמים מאז שכתבתי כאן לאחרונה. המון עניינים טובים יותר, טובים פחות אבל בעיקר כאלה שבפרספקטיבה מרחוק אני מבינה עד כמה הם הצמיחו אותי, ולא רק לרוחב. וירוס בינלאומי, מוטציות, מוות, חיים חדשים, פרידות ממה שמוכר ואהוב והתמודדות עם עולם חדש, מתעתע, לרוב מאכזב ולעיתים מפתיע לטובה. ויחד עם זה- מבינה היום שאני
חשיבה מחוץ לקופסא זה ממש כאן כן, כן..יודעת.. בשבוע שעבר הייתה כאן מכירת גאראז’ סייל שדחתה כל אופציה לשבת מול המחשב ולכן לא עלה לאויר סופ”שיק 14 אבל..כל עכבה לטובה! ולמרות שהשבוע הזה התחיל בפול ווליום כולל בסים כבדים אני עכשיו כאן ומקווה שתהנו מעוד קצת יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה מוכנים לצלול פנימה ? חדר
דנה .דנה גליקמן.או בשמה בסלולארי שלי “דנה דלתות”
זוכרת את הפעם הראשונה שנתקלתי בה.היא הגיעה לאירוע נשי מצומצם ב”קרינה”. מטופחת, חיוך מבוייש, צנוע, אוחזת בידה עוגה שווה שרקחה במו ידיה.
זוכרת את העיניים הטובות שלה שהילכו עליי קסמים.זוכרת שהיה לי ברור מהדקה הראשונה שהיא מותק אמיתית.
המפגש הזה הגיע אחרי שכבר עקבתי לא מעט אחרי הבלוג שלה ורציתי להכיר ממנה עוד.תאמינו או לא-התביישתי לדבר.
בינתיים עבר זמן ואני יישמתי בדף העיסקי שלי רעיון שעלה לי בראש באחד מהלילות הלבנים שלי.
מרתון של תמונות השראה. תמונה בכל שעה עגולה. עשרים וארבע שעות רצוף.
התגובות היו נלהבות. גם אלה של דנה.. וזו הייתה הזדמנות פנטסטית לחשוב על חבירה משותפת למרתון שכזה אחת לחודש,
בכל פעם נושא אחר- חצי מרתון מזוית הראייה שלה וחצי מרתון מזוית הראייה שלי.
ערב מדליקים נר ראשון של חנוכה.
חנוכה.חג של שמן.הרבה שמן, אבל בעיקר חג של אור .
מעולם לא “עפתי” על החג הזה.תמיד הרגשתי מחויבת להדליק נרות, לארח כמעט על בסיס יומי,
לטגן לביבות לפחות פעם אחת ולעמוד בתור לסופגניה נחשקת (זה עוד החלק המתוק יותר בסיפור)
שלא לדבר על החופשה מבתי הספר שהצריכה אירגון פעילויות משפחתיות..
בואו נאמר שיש חגים שיותר משמחים אותי (יום כיפור למשל…)
עוד >>