יום הזיכרון האישי שלי 2016

יום הזיכרון

מסוף השבוע החדשות החלו לחלחל ולהזדחל ל back of my mind.

עוד מנהרה התגלתה . והנה כבר יש הסלמה בדרום והטיימינג הצורם הזה של ממש תיכף יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ..

יום הזיכרון.יום מוטרף שקיבל משמעות חדשה עבורי כבר לפני 25 שנים , עת התבשרתי שאני נושאת ברחמי בן בכור.

בעיני רוחי לא ראיתי תינוק.ראיתי חייל ולרגע נוסף פאן נוסף למושג “חרדה”

אחריו הגיעו עוד שני בנים זכרים, עוד המון דאגות .ואיתה הידיעה הברורה כי בבוא היום הם יהיו חיילים וילחמו על הבית.

עם כל הפחד גידלנו אותם לאהבת הארץ ולחובת שירות מלא ובעל ערך.

עם סבא שלחם את כל מלחמות ישראל ואב נכה צה”ל ממלחמת לבנון לא היה מקום לדון בהשתמטות או בתפקיד “ג’ובניקי”,

ואכן שני הבוגרים שלי יוצאי יחידות קרביות, תותחנים ונח”ל.

הבכור עבר את השירות בקלות יחסית.”לא נרשמו אירועים חריגים” מלבד חבלות בגפיים אבל מלחמת צוק איתן כבר שינתה לי את התמונה.

משהו מאוד בסיסי התערער בי.

לא עוד אמונה בעומדים בראש המחנה, לא עוד נכונות לשלוח את הבן לחזית להלחם בשביל המדינה .

המלחמה הזו שמטה את הקרקע מתחתי לרגליי.

לא ידעתי את נפשי מדאגה.הסתובבתי כמו זומבי בין קירות הבית, מזפזפת בין הערוץ הראשון לשני, ל CNN ול BBC.

התקשיתי להוציא קול ומצאתי את עצמי מדברת איתו בראש ואחר כך מעל דפי הפייסבוק

לא האמנתי שזה יצור הד כזה גדול.לא זו הייתה הכוונה.

קיבלתי כל כך הרבה תמיכה נפשית מאנשים זרים שזה הקל במשהו על תחושת חוסר האונים הפרטית שלי, שלנו.

לראשונה חשתי  “פחד מוות” מהו וחרדה אמיתית ומוחשית ממכה שתנחת עליי, עלינו..

והיא נחתה. נחתה  קרוב. החבר הטוב של בני , דניאל פומרנץ ז”ל,  נהרג בתוך הטנק המיושן בו נתקע עם 12 מחבריו.

הידיעה רצה ברחבי הווטסאפ..

אחרי 3 שבועות של מלחמה בהם לא ראינו את החייל הפרטי שלנו, הזדמן לנו להגיע אליו בדרך לא דרך לשיטחי הכינוס,

מבלי להבין בדיוק מה אני עושה ומה אני אומרת בישרתי לו את הבשורה האיומה מכל.

אני לא יכולה לתאר במילים איך זה מרגיש לבשר לילד שלך, בן 19 בלבד, שהוא איבד חבר. התגובה שלו תשאר לנצח חקוקה בראשי.

 

עילי

מאותו רגע הבנתי שנגמר.מעתה ועד עולם יום הזיכרון שלי כבר לא יהיה אותו הדבר.

הוא תמיד יהיה יום הזיכרון של דניאל ויום זיכרון החרדה הפרטי שלי.

זהו יום שבו הצורך שלי להרגיש את הילדים שלי קרוב קרוב לידי גדול מתמיד.

אני קוראת את שכתבתי, אז ,ביולי 2014 ,והכל חוזר כאילו זה היה אתמול ועל אף הפסימיות שלי, כולי תקווה כי נדע כולנו ימים שקטים וטובים יותר

כי בעצם, ולמרות הכל, אין לנו ארץ אחרת

יום הזיכרון לחללי צה”ל בפתח. יהי זכרם מבורך לעולמי עד

מוזמנים לקרוא את התגובות בפייסבוק  כאן, כאן וכאן ואת צרור המכתבים שכתבתי לו המתחיל כאן

אם תרגישו צורך להגיב, אני , כמו תמיד, ממש כאן 🙂

ליאת

 

 

 

 

 

 

הצטרפו לרשימת התפוצה:

תגובות פייסבוק

תגובות

4 מחשבות על “יום הזיכרון האישי שלי 2016

  1. וואו, מרגש ומצמרר,
    שברת לי את הלב.
    והמחשבה הזו שעוברת בך כשנולד לך בן, כל-כך מדוייק שזה מזעזע
    שולחת לך, לכם, חיבוק חזק.

  2. לא פשוט, ומצער לשמוע…מברכת את בנייך באריכות ימים ובחיים מלאי טעם ושלא ידעו ,לא הם ולא את עוד מלחמה או אבדה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *