הגילוי אח, כבר 19 יום שאני כבר אחרי הודו ולא..אני לא לגמרי כאן לפחות נפשית.. הודו.כמה צבע.עושר. עוני.פשטות. אני חוזרת לתמונות שצילמתי ומתמוגגת גיליתי על עצמי לא מעט דברים.תודו שזה די מפתיע בגילי להתוודע אל עצמי מחדש.. קודם כל התמכרתי לטיקה! מתה על זה וכמה שרכשתי זה לא מספיק.. הרגשתי סופר נוח בסארי אז רכשתי
ריף מעולם לא היה על הפרק.למרות שורשיי הרומניים כל זרזיף צ’ילי, שום ופלפל חריף גרמו לי לבעירה מטורפת בפה ויצאו מהמערכה. להודו הצטיידתי בקילו לחמית..ליתר ביטחון (וטוב שכך!!).
בהודו, לאן שלא תפנה, תראה אוכל.שווקים של ירקות ופירות , עמדות של סחיטת קני סוכר ואוכל רחוב שנאכל בידיים ומתלקק בקולות מצמוץ אצבעות, מבעבע בתבלינים בצבעי אש יפים יפים
אך כאלה שאינם מותירים צל צילו של ספק לגבי הטעם. אש , כבר אמרתי?
לא נותר לי אלה לוותר על אוכל הרחוב ולקוות כי במסעדות תיירותיות אוכל להנות גם מאוכל מערבי משהו.
ה ת ב ד א ת י.
עוד >>
הבטן התהפכה לי..לא זוכרת את עצמי נרגשת כל כך מנסיעה לניכר.
כל דקה בדרך אל הלא נודע עברה כמו נצח .
הכנתי את עצמי לרגע הירידה מהמטוס..לגל הריח “האחר” הזה .בהמלצת חברות התארגנתי מראש על בנדנה מבושמת שאקשור על הפנים למקרה ולא אעמוד בריח ו..כלום! שאפתי אוויר מלוא ריאותיי ו-נאדה כך שעד לרגעים אלה נשבעת לכם שלא ברור לי על מה כולם מדברים.
זה היה רגע מכונן מבחינתי.רגע שבו הבנתי שהודו לנצח תתפס אחרת בעיני כל מבקר ואני חייבת לקבל כל מה שיבוא באהבה ובהתכווננות גדולה.
יצאנו מהשדה היישר אל המכונית שחיכתה לנו..היכרנו את המדריך. התרווחנו, ענדנו את שרשרות הפרחים שקיבלנו כסיפתח ואני ?
התרגשתי כמו יולדת ברגע שמניחים בזרועותיה תינוק טרי..מ א ו ה ב ת!!
מוצפת במראות, מנסה לבלוע כל צליל, צבע ,מבטים, דמויות, תרבות.מקנאה בפשטות, בהשלמה,באושר הטהור על עצם החיים.
הודו הילכה עליי פלאים, קיבלה אותי בחיבוק גדול ואחרי 5 ימים כאן בארץ הקודש אני עדיין מתקשה לעשות לי סדר בראש ולמצוא את המילים המדויקות שיתארו את התחושות.
עד שתמצאנה המילים אני מעדיפה לעשות ויפאסנה ולתת לכמה תמונות (מתוך 2200) לדבר בשמי 🙂
עוד >>
עץ האשוח הוא אחד מסימני החג הבולטים. מנהג הצבתו של העץ מקורו במנהג הפגאני של הצבת עץ המסמל את החיים בשיאו של החורף. המנהג אומץ ע”י הנצרות כסמל לנצחיותו של ישו ע”י הצבת עץ ירוק עד בחג המסמל את היוולדו .
כל החנויות ללא יוצא מן הכלל נערכות מראש ומצוידות במגוון מטורף של דקורציות לקישוט העץ. החל ממבחר גדול של נורות לד בצבעים שונים, כדורי “בדולח”. מלאכים, איילים, לבבות וטקסטים כמו LOVE, HOME, דמויות מוזהבות ומה לא.
אני נטרפת מהשפע והצבעוניות שמזמן לי כל מקום אבל לא מסתכלת על העץ כ”עץ” אלא כמקור השראה לעיצוב שונה, כהזדמנות לחשיבה מחוץ לקופסה ככלל.
אני מצרפת כאן מספר תמונות להמחיש למה אני מתכוונת
הרשת,אגב, מלאה בימים אלה בהצעת חלופות זולות יותר לעץ האשוח האמיתי, שבעיני עולות בעושרן ויופיין עשרות מונים על המקור. כל חומר קביל.מחוט ועד מערוך וזה היופי שבדבר, וכמו שאמר בזמנו אלדד זיו, איש תקשורת רב תחומי, אמן ומוזיקאי :
“באומנות כמו באומנות-אין דבר כזה שאין דבר כזה”
עוד >>
אי שם בשלהי פברואר 2013 קיבלתי פנייה לכתוב פוסט באתר אונלייף.
אז עוד לא ידעתי שזה סוג של בלוג..זוכרת רק את ההתרגשות שהצלחתי לכתוב משהו .לא ממש זוכרת מה כתבתי..
בימים אלה, כשאני נערכת לשליפת הבלוג האמיתי שלי מהקישקע החלטתי לפשפש ברחבי גוגל ולחפש את אותו פוסט ישן .
אפילו לא זכרתי את שמו המלא, רק שהיה קשור למקסיקו.
גוגל ,מבחינתו, העלה כמה תוצאות לחיפוש..מסתבר שכתבתי יותר מאחד.נשבעת שלא ממש זכרתי מהם.
עברו שנתיים מאז כתיבת הפוסט ההוא. במקסיקו, לדאבוני, עדיין לא ביקרתי .
אבל השתניתי.מאוד.בעיקר אחרי המלחמה ההיא בקיץ 2014.
לחזור היום ולקרוא את הפוסטים האלה-נדמה כי בכלל זו הייתה מישהי אחרת.
לא אני. היום בוודאות הייתי כותבת את זה אחרת. אולי בוגר יותר.בכל זאת, עברו שנתיים 🙂
אבל העבר הזה לטוב ולרע הוא מן הסתם חלק ממני , אז בחרתי לשתף אתכם כאן ומקווה שזו רק התחלה לדברים קצת יותר טובים
לקריאת הבלוג מוזמנים ללחוץ על התמונה
עוד >>