ככה אני

הגילוי אח, כבר 19 יום שאני כבר אחרי הודו ולא..אני לא לגמרי כאן לפחות נפשית.. הודו.כמה צבע.עושר. עוני.פשטות. אני חוזרת לתמונות שצילמתי ומתמוגגת גיליתי על עצמי לא מעט דברים.תודו שזה די מפתיע בגילי להתוודע אל עצמי מחדש.. קודם כל התמכרתי לטיקה! מתה על זה וכמה שרכשתי זה לא מספיק.. הרגשתי סופר נוח בסארי אז רכשתי

עוד >>

ריף מעולם לא היה על הפרק.למרות שורשיי הרומניים כל זרזיף צ’ילי, שום ופלפל חריף גרמו לי לבעירה מטורפת בפה ויצאו מהמערכה. להודו הצטיידתי בקילו לחמית..ליתר ביטחון (וטוב שכך!!).

בהודו, לאן שלא תפנה, תראה אוכל.שווקים של ירקות ופירות , עמדות של סחיטת קני סוכר ואוכל רחוב שנאכל בידיים ומתלקק בקולות מצמוץ אצבעות, מבעבע בתבלינים בצבעי אש יפים יפים
אך כאלה שאינם מותירים צל צילו של ספק לגבי הטעם. אש , כבר אמרתי?

לא נותר לי אלה לוותר על אוכל הרחוב ולקוות כי במסעדות תיירותיות אוכל להנות גם מאוכל מערבי משהו.

ה ת ב ד א ת י.

למי מאיתנו לא היה אוסף בילדותו?

בתור ילדה הייתי אוספת מחקים, מפיות וניירות מכתבים. אלה היו אוספים שכיחים למדי שאיפרו לעשות “החלפות”  (במילעיל) ובנוסף ,זו הייתה דרך נהדרת להיות “אחת מהחבר’ה”.

מאוחר יותר התקנאתי בשכנה שלי אספה קופסאות גפרורים מטריפות מכל העולם בזכות משפחה עניפה בניכר שתרמה את חלקה , ובחבר אחר שאסף מחזיקי מפתחות מיוחדים עם שרשרת חוליות כסופה ,זוכרים כאלה?

אבא שלי אסף בולים אבל לא ברמה שחיפש באדיקות אחרי בולים מסוימים להשלמת סדרה כזו או אחרת.

ועדיין, זוכרת אותו מפשיל שרוולים כשגילה בתיבת הדואר מכתב עם בול מיוחד.

הוא הכניס אותו לקערת מים וחיכה שהבול יצוף. אחר כך ליקט אותו בזהירות בעזרת פינצטה ושם או

בית.מילה פשוטה, שלוש אותיות המגלמות בתוכן מכלול עצום של רגשותאם תשאלו אנשים מהי המשמעות של בית עבורם תקבלו מגוון תשובות .לחלקן תהיה מן הסתם קונוטציה שלילית בעיקר אם קירות הביתספגו אלימות מילולית או פיזית כזו או אחרתאך רובן ישתקפו תחושות חיוביות כמו :ביטחון, שלווה, חום, חממה, מקום מפלט.בית זה ריח של תבשילים, זה תמונות משפחה על הקירות,