הגילוי אח, כבר 19 יום שאני כבר אחרי הודו ולא..אני לא לגמרי כאן לפחות נפשית.. הודו.כמה צבע.עושר. עוני.פשטות. אני חוזרת לתמונות שצילמתי ומתמוגגת גיליתי על עצמי לא מעט דברים.תודו שזה די מפתיע בגילי להתוודע אל עצמי מחדש.. קודם כל התמכרתי לטיקה! מתה על זה וכמה שרכשתי זה לא מספיק.. הרגשתי סופר נוח בסארי אז רכשתי
ריף מעולם לא היה על הפרק.למרות שורשיי הרומניים כל זרזיף צ’ילי, שום ופלפל חריף גרמו לי לבעירה מטורפת בפה ויצאו מהמערכה. להודו הצטיידתי בקילו לחמית..ליתר ביטחון (וטוב שכך!!).
בהודו, לאן שלא תפנה, תראה אוכל.שווקים של ירקות ופירות , עמדות של סחיטת קני סוכר ואוכל רחוב שנאכל בידיים ומתלקק בקולות מצמוץ אצבעות, מבעבע בתבלינים בצבעי אש יפים יפים
אך כאלה שאינם מותירים צל צילו של ספק לגבי הטעם. אש , כבר אמרתי?
לא נותר לי אלה לוותר על אוכל הרחוב ולקוות כי במסעדות תיירותיות אוכל להנות גם מאוכל מערבי משהו.
ה ת ב ד א ת י.
עוד >>
הבטן התהפכה לי..לא זוכרת את עצמי נרגשת כל כך מנסיעה לניכר.
כל דקה בדרך אל הלא נודע עברה כמו נצח .
הכנתי את עצמי לרגע הירידה מהמטוס..לגל הריח “האחר” הזה .בהמלצת חברות התארגנתי מראש על בנדנה מבושמת שאקשור על הפנים למקרה ולא אעמוד בריח ו..כלום! שאפתי אוויר מלוא ריאותיי ו-נאדה כך שעד לרגעים אלה נשבעת לכם שלא ברור לי על מה כולם מדברים.
זה היה רגע מכונן מבחינתי.רגע שבו הבנתי שהודו לנצח תתפס אחרת בעיני כל מבקר ואני חייבת לקבל כל מה שיבוא באהבה ובהתכווננות גדולה.
יצאנו מהשדה היישר אל המכונית שחיכתה לנו..היכרנו את המדריך. התרווחנו, ענדנו את שרשרות הפרחים שקיבלנו כסיפתח ואני ?
התרגשתי כמו יולדת ברגע שמניחים בזרועותיה תינוק טרי..מ א ו ה ב ת!!
מוצפת במראות, מנסה לבלוע כל צליל, צבע ,מבטים, דמויות, תרבות.מקנאה בפשטות, בהשלמה,באושר הטהור על עצם החיים.
הודו הילכה עליי פלאים, קיבלה אותי בחיבוק גדול ואחרי 5 ימים כאן בארץ הקודש אני עדיין מתקשה לעשות לי סדר בראש ולמצוא את המילים המדויקות שיתארו את התחושות.
עד שתמצאנה המילים אני מעדיפה לעשות ויפאסנה ולתת לכמה תמונות (מתוך 2200) לדבר בשמי 🙂
עוד >>
אחת שהסתובבה קצת פה ושם ברחבי הגלובוס אני יכולה להעיד שמבחינתי זו ה- חנות בהא הידיעה ובגדול.
עיזבו את זה שכל הפריטים (טוב, נו, רובם) המיועדים למכירה הם שוס אחד גדול.
אבל העיצוב…העיצוב…הדרך שבה הם מעצבים את חלונות הראווה ואת פנים החנות.
הכל על טהרת השימוש החוזר במוצרים. תאווה לעיניים.
נייר ממוחזר, בלונים מעוצבים, מנג’טים, צלחות חד פעמיות, דלעות, ספרים- הכל קביל והכל הופך למשהו קוסמי,
ענק שמשאיר אותי לא פעם עם לסת שמוטה ומחשבות מעמיקות בנוסח: “איך , לעזאזל, הם עשו את זה”??
הנסיעה האחרונה ללונדון העמידה אותי בפנים עובדה קיימת. זהב וכסף הם הם הצהוב החדש.
ואני, שלא הייתי מחובבות הז’אנר ׁ(למרות שורשיי הרומניים) , מצאתי את עצמי מתמסרת קלות, מתלהבת בקול רם (!!) וגם קצת נאנחת..כי אני כבר לא ממש בגיל הנכון להתפרע עם הצבע הזה ככה בגדול.
זהב וכסף הציצו אליי מכל חלון. בגדים, נעליים, סרטי קישוט, מסגרות ומראות..הרבה מראות. אני לא חושבת שזה קשור בהכרח לכריסטמס החגיגי שאו טו טו מגיע (וקצת חבל שלא לאיזורינו ולו רק בגלל הטררם)
אבל מה שכן- זה הפך את השיטוט ברחובות ואת האווירה הכללית לחגיגיים ומנצנצים הרבה יותר.
מבט קצר בתמונות שצילמתי כבר בניו יורק באוגוסט האחרון העלה שהטרנד התחיל ללבלב כבר אז, אם כי בקטנה,באופן כמעט ולא מורגש
והפעם, ממש מבלי משים, הצטברו לי במצלמה תמונות בניחוח חו”לי שעושות בלינגבלינג בעיניים..אז הצטיידו במשקפי שמש למניעת סינוור והתמכרו 🙂
נ.ב. ממליצה להצטייד בפריט אחד מנצנץ לבית ככה בשביל להשאר בעיניינים.
עוד >>